בשנים עברו, למדינת ישראל היתה חשיבות עליונה  להעלות את היהודים לארץ (עקב פרעות, סכנות, רצון להגדיל את הנוכחות היהודית בארץ ישראל) , כמו כן מצבם הרעוע של היהודים שעלו מהתופת הצריך את העזרה הזו.

כיום רוב העליה לארץ היא עליית נוחות או משפחות בעלי יכולות המגיעות מסיבות אידיאולוגיות

בעולם מי שבוחר להגיע ולהתיישב בארץ חדשה העזרה שהוא מקבל היא מועטה אם בכלל חוץ מפליטים שהמדינה מאמצת

מדינת ישראל מחזיקה מערכות גדולות ויקרות להבאת העולים ארצה ונותנת הטבות יקרות לעולים או ישראלים שחוזרים במיסים ובעזרה של אולפן דיור עזרה כספית ובריאותית לקשישים ועוד

לדוגמא :

סל קליטה (כבר בשדה תעופה ובחצי שני אחר כך) – מצטבר ליחיד 20,000 שח, למשפחה 40,000

הבטחת הכנסה ~ 2,000 שח בחודש

סיוע בדיור ללא תלות בהכנסה – החל מהחודש השמיני של שהותם בארץ.

הקלות גדולות במיסים של ציוד שהעולים מביאים לארץ

כמובן כמדינת היהודים זהו זכותו של כל יהודי , אך  כעת – כשאחוז הילודה גדל, המשאבים מוגבלים וההוצאות גדלות – אין למדינת ישראל אינטרס לשכנע אנשים לעלות לארץ ישראל.

חלק גדול מהעולים מגיעים כי זאת מדינה מערבית מפותחת או יורדים שחוזרים , אין סיבה לתמוך כלכלית ביהודים מבוססים שרוצים להגיע לחיות פה

האזרחים בישראל גם ככה קורסים תחת הנטל , עובדים תורמים משרתים בצבא ולא מקבלים את המענקים הנ"ל אלא משלמים יותר על מנת לאפשר אותם. לכן, על מנת לקבל סיוע וזכויות מהמדינה כמו כל אזרח צריך העולה החדש לקיים את כל חובות האזרח בישראל (גיוס, תשלום מיסים) לתקופת אכשרה מסוימת של מספר שנים.

יש לשנות את דפוסי המחשבה של תחילת המדינה ולצמצם מאוד או לבטל את גופים התומכים בהעלאה ארצה הגדולים והיקרים + לשנות את החוקים הגורפים לעזרה כספית רק למי שבאמת צריך להסתגלות בארץ