כדי שהכנסת תחדל מלהיות "חותמת גומי" של הממשלה ותחזור למלא את תפקידה כבלם המרכזי של הרשות המבצעת,
נדרשים שינויים מבניים עמוקים.
בישראל, בשונה מדמוקרטיות אחרות,
הממשלה שולטת בכנסת באופן כמעט מוחלט דרך המשמעת הקואליציונית.

להלן ניתוח הבעיות המרכזיות והדרישות לתיקון המערכת:

1. הבעיה: שליטת הממשלה בכנסת (טשטוש הפרדת הרשויות)

בישראל, רוב חברי הקואליציה מחויבים להצביע לפי החלטות ועדת השרים לענייני חקיקה.
המשמעות היא שהממשלה היא זו שמחוקקת, והכנסת רק מאשרת.

הפתרון: חיזוק עצמאות הוועדות.
הענקת סמכויות "זימון" (Subpoena) מחייבות לשרים ופקידים בכירים להופיע בפני ועדות הכנסת,
וקביעת מנגנון המאפשר לחברי כנסת מהקואליציה להצביע נגד עמדת הממשלה בנושאים מקצועיים ללא סנקציות פוליטיות חריפות.

2. הבעיה: "חוק ההסדרים" ככלי לעקיפת הכנסת

בכל שנה, הממשלה מעבירה חבילת חוקים עצומה (חוק ההסדרים) יחד עם התקציב.
זהו תהליך מואץ שבו חברי הכנסת לא מסוגלים לדון ברצינות בעשרות רפורמות גורליות,
מה שפוגע באיכות החקיקה ובביקורת.

הפתרון: הגבלת חוק ההסדרים
קביעת קריטריונים נוקשים למה שנכלל בחוק (רק נושאים תקציביים ישירים),
והענקת זמן מינימלי של שלושה חודשים לדיון בוועדות לפני הצבעה, כדי למנוע מחטפים שלטוניים.

3. הבעיה: היעדר "חוק יסוד: החקיקה"

כיום, ניתן לשנות חוקי יסוד ברוב רגיל ומקרי.
אין "כללי משחק" קשיחים שקובעים איך מחוקקים חוקה,
מה שיוצר חוסר יציבות משפטית ומתח מתמיד מול בג"ץ.

הפתרון: חקיקת "חוק יסוד: החקיקה".
הסדרה ברורה של הליך חקיקת חוקי יסוד –
(למשל: ארבע קריאות, רוב של 70 או 80 ח"כים,או אישור בשתי כנסות עוקבות).
זה ייצור "שורש" יציב לדמוקרטיה ויגדיר מתי לבג"ץ מותר להתערב.

4. הבעיה: חולשת האופוזיציה

בדמוקרטיה תקינה, לאופוזיציה יש כלים ממשיים לפקח על הממשלה.
בישראל, האופוזיציה מודרת לעיתים קרובות ממוקדי השפעה בוועדות החשובות.

הפתרון: עיגון זכויות האופוזיציה בחוק.
הבטחת ראשות של ועדות פיקוח מרכזיות (כמו ועדת הכספים או ועדת חוץ וביטחון) לחברי אופוזיציה,
ומתן זכות "וטו זמני" או דחיית חקיקה בנושאים פוגעניים בזכויות פרט, כדי לחייב פשרה והסכמה רחבה.

5. הבעיה: ריבוי שרים שהם גם חברי כנסת

כאשר שר הוא גם חבר כנסת, הוא לא יכול לפקח על עצמו.
זה מחליש את הכנסת מבחינה מספרית (פחות ידיים עובדות בוועדות) ומבחינה מהותית.

הפתרון: "החוק הנורבגי" המלא והמחייב.
הפרדה מוחלטת:
מי שממונה לשר חייב להתפטר מהכנסת.
כך תיווצר קבוצה של 120 חברי כנסת שזהו עיסוקם היחיד – חקיקה ופיקוח – מבלי שהם נושאים בתפקיד ביצועי בממשלה.