מינויים פוליטיים ומינויי מקורבים:
מינוי אנשים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי על בסיס נאמנות פוליטית ולא על בסיס כישורים מקצועיים.
זה מחליש את המקצועיות של משרדי הממשלה ויוצר תרבות של "מחויבות" לשר במקום לציבור.

הפתרון: חיזוק עצמאות נציבות שירות המדינה.
הקמת ועדות איתור בלתי תלויות עם נציגי ציבור ואקדמיה, וצמצום מספר "משרות האמון" לרמה המינימלית ההכרחית בלבד.

דלתות מסתובבות וקשרי הון שלטון
 מצב שבו נבחרי ציבור או פקידים בכירים מקדמים אינטרסים של חברות עסקיות בזמן כהונתם,
מתוך ציפייה לקבל שם ג'וב יוקרתי מיד עם פרישתם.

הפתרון: הארכת תקופת הצינון.
קביעת תקופת צינון משמעותית (למשל שנתיים לפחות) לפני שנושא משרה יוכל לעבוד בגוף שעליו הוא פיקח או מולו עבד באופן ישיר.

היחלשות שומרי הסף
 ניסיונות להחליש את היועצים המשפטיים, מבקר המדינה והמשטרה.
כששומרי הסף חוששים מהדרג הפוליטי, הביקורת הופכת ל"חלבית" והרתעת השחיתות נעלמת.

הפתרון: עיגון חוקתי למעמד שומרי הסף.
חקיקת חוק יסוד המבטיח את עצמאותם הכלכלית והמקצועית של היועמ"ש ומבקר המדינה,
כך שלא יהיו תלויים בחסדי הממשלה שאותה הם מבקרים.

היעדר שקיפות בתהליכי קבלת החלטות:

החלטות על תקציבים גדולים, הקצאת קרקעות או זיכיונות מתקבלות ב"חדרים סגורים",
מה שמאפשר העדפה של בעלי עניין מבלי שהציבור ידע על כך.

הפתרון: שקיפות רדיקלית (Open Data)
חובת פרסום יומנים של נבחרי ציבור,
פרוטוקולים מלאים של ועדות שרים (למעט בנושאי ביטחון רגישים),
והנגשת כל נתוני התקציב בזמן אמת לארגוני החברה האזרחית.

השפעת לוביסטים וקבוצות לחץ

לוביסטים הפועלים עבור בעלי הון נהנים מגישה בלתי מוגבלת למסדרונות הכנסת והממשלה,
ומשפיעים על חקיקה לטובת לקוחותיהם באופן שפוגע בכלל הציבור.

הפתרון: רגולציה מחמירה על שדלנות.
חובת דיווח על כל מפגש של נבחר ציבור עם לוביסט, הגבלת הכניסה של לוביסטים לוועדות הכנסת,
ואיסור על ח"כים לשעבר לעסוק בשדלנות לפרק זמן מוגדר.

ניגוד עניינים וקבלת טובות הנאה, שוחד ומתנות:

פוליטיקאים המקבלים "מתנות", מימון חופשות,
או סיגור עסקאות עבור בני משפחה בתמורה לקידום רגולציה או חקיקה המטיבה עם הנותן.
הקושי הוא בזיהוי הגבול שבין "חברות" לבין "שוחד".

הפתרון: הצהרת הון שנתית גלויה.
חובת הגשת הצהרת הון מפורטת של נבחר הציבור ובני משפחתו הגרעינית,
שתהיה חשופה לבקרה של מבקר המדינה באופן אקטיבי (ולא רק כטופס שנשמר במגירה).
בנוסף, איסור מוחלט על קבלת מתנות מעל סכום סמלי ביותר.

שימוש לרעה בתקציבי מדינה ("כספים קואליציוניים"):

העברת סכומי עתק לגופים ספציפיים ללא קריטריונים מקצועיים,אלא כחלק מ"דיל" פוליטי.
זהו סוג של "שחיתות חוקית" שבה כסף ציבורי משמש לקניית כוח פוליטי או לתגמול מגזרים ספציפיים על חשבון כלל הציבור.

הפתרון: ביטול הכספים הקואליציוניים
החלת חובה שכל שקל שיוצא מתקציב המדינה יעבור דרך "מבחני תמיכה" שוויוניים ושקופים של משרדי הממשלה המקצועיים,
ללא התערבות ישירה של חברי כנסת ביעד הסופי של הכסף.

ניפוח הוצאות אישיות על חשבון הקופה הציבורית:

ניצול תקציבי הקשר עם הבוחר, הוצאות מעון, טיסות לחו"ל ואש"ל לצרכים פרטיים או משפחתיים.
זה יוצר תרבות של "נהנתנות שלטונית" שבה הגבול בין הכיס הפרטי לציבורי מטושטש.

הפתרון: סטנדרטיזציה וחשבות חיצונית.
קביעת "סל שירותים" קשיח ושקוף לכל נבחר ציבור.
כל חריגה מהסל תפורסם באתר הכנסת בזמן אמת ותחייב אישור של ועדה ציבורית בלתי תלויה (לא של חברי הכנסת עצמם).

מימון בחירות ופריימריז:

המרוץ לראשות מפלגה או לרשימה לכנסת דורש מיליונים.
מועמדים עלולים לקבל תרומות לא חוקיות מאנשי עסקים ("תורמים בלתי מזוהים") שיוצרים חוב עתידי של הפוליטיקאי כלפי התורם.

הפתרון: מעבר למודל מימון ציבורי מלא.
הגדלת מימון המפלגות מהמדינה תוך איסור מוחלט על תרומות פרטיות מעל סכום נמוך מאוד.
במקביל, החמרת הענישה על עבירות מימון בחירות עד כדי פסילה מכהונה בציבור.