מספר חברי הכנסת והשרים
בכנסת יש 120 חברים,
מספר שלא השתנה מאז קום המדינה, למרות שהאוכלוסייה גדלה פי 15.
כשהממשלה מונה 30-35 שרים וסגני שרים,
נשארים מעט מדי חברי כנסת פנויים לעבודה בוועדות (פיקוח).
נוצר מצב שח"כ אחד חבר ב-4 ועדות במקביל, מה שמוביל לפיקוח שטחי.

פתרון: הגדלת הכנסת ל-140 או 150 חברים:
כדי להבטיח שיהיו מספיק ח"כים לעבודה מקצועית בוועדות.
הגבלת מספר השרים בחוק יסוד:
קביעת תקרה של 18 שרים ו-4 סגני שרים לכל היותר.
זה יחסוך כסף ציבורי ויחזק את הרשות המבצעת כגוף רזה ומקצועי.

"החוק הנורווגי" – הפרדה מוחלטת

בשיטה הנוכחית, שרים הם גם חברי כנסת.
זהו מצב אבסורדי שבו השר אמור לפקח על עצמו כחבר בפרלמנט.
בנוסף, השרים אינם מתפנים לעבודה פרלמנטרית, והכנסת מתרוקנת.

הפתרון: "חוק נורווגי מלא ומחייב".
כל שר שממונה חייב להתפטר מהכנסת באופן קבוע.
אם הוא חדל להיות שר, הוא חוזר לכנסת על חשבון הבא בתור.
זה יוצר הפרדה פיזית ומהותית בין הרשות המבצעת למחוקקת.

פיקוח על חברי הכנסת

 הכנסת היא הגוף היחיד במדינה שקובע לעצמו את כללי האתיקה, השכר וההתנהלות.
"החתול שומר על השמנת" – ועדת האתיקה מורכבת מח"כים שמתקשים להעניש את חבריהם.

הפתרון: הקמת מועצה ציבורית עליונה לפיקוח על הכנסת.
הגוף יורכב משופטים בדימוס, מומחי ממשל ונציגי ציבור (לא פוליטיקאים). המועצה תהיה מוסמכת:

1. 1. לקבוע את שכר הח"כים ותנאיהם.
   2. להטיל סנקציות כספיות משמעותיות על התנהגות לא ראויה.
   3. לבדוק ניגודי עניינים של חברי כנסת בזמן אמת.

ניסוח חוקה +חיזוק מערכת האיזונים והבלמים

לישראל אין חוקה כתובה, מה שמאפשר לכל קואליציה לשנות את "כללי המשחק" ברוב רגיל.
אין הגנה חלוטה על זכויות הפרט ואין גבולות ברורים לכוחו של הרוב.

הפתרון: אימוץ "חוקה בהסכמה רחבה" הכוללת:

• • מגילת זכויות אדם: שאי אפשר לבטל ברוב מקרי.
  • שוריין חוקי היסוד: קביעה שחוק יסוד משנים רק ברוב של 80 ח"כים ובשלוש קריאות לאורך שתי כנסות שונות (כדי להבטיח הסכמה לאומית).
  • בית משפט לחוקה / חיזוק בג"ץ: הגדרה ברורה של סמכות ביה"מ לפסול חוקים שסותרים את החוקה, מול פסקת התגברות ברוב מיוחד (למשל 70-80 ח"כים) שתחייב דיאלוג בין הרשויות.

סיכום המבנה החדש המוצע: