השתלטות על המוסדות הניטרליים

הצעד הראשון כולל מינוי נאמנים לתפקידי מפתח שאמורים להיות עצמאיים, כדי להפוך אותם לכלי שרת של השלטון:
מערכת המשפט: מינוי שופטים נאמנים לבתי המשפט כדי למנוע ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה.
גופי אכיפת חוק: השתלטות על המשטרה, הצבא ושירותי הביטחון דרך מינויים פוליטיים של מקורבים.
שירות המדינה: החלפת פקידות מקצועית ("שומר הסף") באנשי אמון של השלטון.

 נטרול ודה-לגיטימציה של האופוזיציה והתקשורת

כדי לשלוט ללא עוררין, השלטון פועל לצמצום מרחב הפעולה של מתנגדיו:
סימון "אויבים": דה-לגיטימציה של יריבים פוליטיים, הצגתם כבוגדים או כאיום על המדינה.
שליטה בתקשורת: החלשת ערוצים עצמאיים באמצעות חקיקה, רגולציה או רכישתם על ידי מקורבים, והפיכת התקשורת הציבורית לשופר תעמולה.
הגבלת החברה האזרחית: הצרת צעדיהם של ארגוני זכויות אדם, אוניברסיטאות ואיגודים מקצועיים.

שינוי "כללי המבנה החוקתי והחוקי"
כדי להבטיח את הישארות השלטון לאורך זמן:

שינוי שיטת הבחירות – הטלת מגבלות על מפלגות אופוזיציה כדי להבטיח ניצחון מראש.
הסרת הגבלות כהונה: שינוי החוקה כך שהמנהיג יוכל להיבחר לתקופות כהונה נוספות ללא הגבלה.
חקיקה הכוללת שימוש ב"מצבי חירום" כדי להעביר חוקים המעניקים לממשלה סמכויות נרחבות ללא פיקוח הפרלמנט.

שימוש בפופוליזם וקיטוב חברתי

תמיכה עממית רחבה המושגת ע"י קיטוב רעיל: פיצול החברה למחנות של "אנחנו" מול "הם", תוך ניצול תחושות קיפוח או פחד.
משברים יזומים: ניצול או יצירת מצבי משבר (ביטחוניים, כלכליים) כדי לדרוש מהציבור לוותר על חירויות תמורת "סדר וביטחון".